אלה ליטביץ (*1982, חיפה; חיה ויוצרת בתל אביב-יפו) חוקרת סוגיות הנוגעות למרחבים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים באמצעות ניכוס אלמנטיים ספציפיים הקשורים לאדמה והסטתם ממקומם. הפרקטיקה שלה מושתתת על התעניינות בתשוקה האנושית המתמדת לכונן אידיאולוגיות ריבוניות על ידי מתיחת קווים וגבולות, שליטה בטבע ותנודות קרקע. באמצעות שחזור, גריעה ויצירה מחדש של חפצים בעלי משמעות פוליטית, ועיון בהקשרים התרבותיים של מיני צמחים שונים, חושפות יצירותיה של האמנית את המנגנונים שמאחורי רעיונות של זהות לאומית, גבולות ואמונות.

היצירות הנכללות ב"ספק סביר" – תערוכת היחיד שלה ב־CCA תל אביב-יפו – נוצרו במהלך מסעות מחקר תכופים לגבול ירדן־ישראל, בחלקו הדרומי של נהר הירדן, הממוקם על השבר שבין שני לוחות טקטוניים מתנגשים. האתר המרכזי בו ביקרה היה קאסר אל-יהוד – המקום שבו, יש המאמינים, חצו בני ישראל את הירדן אל ארץ כנען לאחר ארבעים שנות נדודים. על פי המסורת הנוצרית, זה גם המקום שבו הטביל יוחנן את ישו. לאחר כיבוש האזור ב־1967, עקב ההסתננויות הרבות והמרדפים שהתרחשו בו, סגר הצבא את האזור ולאחר מכן מיקשו. העניין שמגלה ליטביץ בשטח מסוים זה נובע מהיותו צומת של דתות, גיאוגרפיות ופוליטיקות – כמו גם של אדמה, מים ושמים. מדובר במרחב שמגדיר את עצמו במונחים של מיתולוגיות ואמונות, יחד עם תנודות קרקע משמעותיות. יצירות האמנית מהדהדות את הנרטיבים המקראיים והמודרניים שנקשרו עם המקום, ומביאות בפנינו מגוון דוגמאות לתמורה, שינוי צורה וגיבוש מושגים פוליטיים באמצעות מופעי אמונה.

ביוצקה בברונזה צמחים וגושי אדמה בני חלוף, מתייחסת ליטביץ לחוסר הסבירות של קיבוע מושגים ואמיתות, בין אם בתופעות טבע ובין אם במבנים תרבותיים; בהסירה מהמקום אובייקטים עתירי משמעות סמלית בהקשר המקומי, שופכת האמנית אור על הערכים התרבותיים והפוליטיים הספציפיים שנקשרו עם אותם אובייקטים, ומדגישה את ההבדל בין "מושג" לבין האובייקט שמגלם אותו, ובכך מטילה ספק בריבונותם של אותם מושגים ממש.

ביקומה של ליטביץ, מוגדר מרחב הפעולה על ידי חפצי האמנות המוצגים בפנינו, ובה במידה על ידי העדר נוכחותם באתריהם המקוריים. אבני דרך, משולשי פח שסימנו שדות מוקשים, מצופים שסימנו בעבר את הגבול בין ירדן לישראל, חביות שתחמו מטווחי שדה, וספרים שפעם ידעו את מקומם על מדפים בבתים – כל אלה מעוררים זיכרונות אישיים וקולקטיבים. באמצעות הזיכרונות הללו, נוגעת האמנית במושגי יסוד של אמונה והכנעה שהפנמנו כולנו, על מנת לבחון אותם ולהעמידם בספק. מרגע שנגרע דבר־מה, נותר אחריו פער; היכן שיש גבול או גדר, יש תמיד צד שני; היכן שיש שביל מסומן, יש תמיד דרך בלתי־מסומנת, מסוכנת. המדפים הריקים, השבילים הבלתי־מסומנים וסימני הגבול שנגרעו ממקומם הם למעשה החלופה. אין תכלית לעובדות בשטח, אין כל ודאות; יש רק מערכי אמונה, כמו באמנות עצמה.

"אלה ליטביץ: ספק סביר" נאצרה על ידי סרג'יו אדלשטיין.

התערוכה מלווה בחומרי דפוס בעברית, ערבית ואנגלית, לצד סיורים בעברית ב־8 במאי וב־5 ביוני ושולחן עגול בהנחיית אדלשטיין ב־14 ביוני.

"אלה ליטביץ: ספק סביר" מתקיימת בתמיכת Harlan Levey Projects, בריסל, Copperfield, לונדון ו־Alexander Levy, ברלין; תמיכה נוספת ניתנה על ידי מרק שטראוס. תודה מיוחדת לאבים אתר ויואב ארי.

בעקבות התערוכה יצא לאור ספר, חלק מונוגרפיה וחלק קטלוג תערוכה באנגלית בשיתוף פעולה עם S.M.A.K., גנט, ובהוצאת Mousse.

דימויים

1 / 4

"אלה ליטביץ: ספק סביר", 2021

מראה הצבה מתוך התערוכה ב־CCA תל אביב-יפו

צילום: אייל תגר

2

"קו זה", 2021-2019

מקטעים מקו המצופים לסמין גבול ישראל־ירדן וקטע מהסכם השלום בין ישראל לירדן, מראה הצבה מתוך התערוכה ב־CCA תל אביב-יפו

באדיבות האמנית, Harlan Levey Projects, בריסל, Copperfield, לונדון ו־Alexander Levy, ברלין

צילום: אייל תגר

3

גבולות אלמנה, 2020

יציקות ברונזה של טיון דביק, מראה הצבה מתוך התערוכה ב־CCA תל אביב-יפו

באדיבות האמנית, Harlan Levey Projects, בריסל, Copperfield, לונדון ו־Alexander Levy, ברלין

צילום: אייל תגר