התערוכה "נועה צוק ואהד פישוף: עבודות" המוצגת בימים אלו במרכז לאמנות עכשווית תל אביב-יפו, כוללת תוכניה של עבודות וידיאו, סדרה של אירועים ועבודת ריקוד חדשה, שהיא המרכיב העיקרי לפרויקט כולו. רַקוֹנְטוֹ קוּן היא עבודה לשלושה רקדנים ובהשתתפות היוצרים עצמם. את הפסקול החי כתב ומבצע אהד פישוף והוא מהווה מרכיב יסודי במרחב הפרפורמטיבי הייחודי המאפיין את עבודתם של השניים. כמו עבודתם הקודמת החדר השרוף גם רַקוֹנְטוֹ קוּן מיועדת לחדר. הקהל יושב מסביב, קרוב למופיעים, תוחם בגופו את זירת ההתרחשות. כל הטקסטים המופיעים ביצירה נכתבו באספרנטו, השפה האוטופית הבינלאומית שיצר אליעזר לודוויג זמנהוף בשלהי המאה התשע־עשרה. רַקוֹנְטוֹ קוּן מתנהלת היכן שהוא במרחב פנטסטי של בדיון אתנוגרפי. יש בה קדמוניות ועתידנות, אבסורד ואופל, תוגה ואינטנסיביות גופנית. לצד שכלולו המתמשך של חזון אסתטי המבוסס, בראש ובראשונה, על התנועה האנושית, ניצבת בלב פרקטיקת שיתוף הפעולה של צוק ופישוף, האינטראקציה המורכבת בין הנראה והנשמע. האופן בו הם עובדים בתוך, מסביב וכנגד החוזה האודיו־ויזואלי, שואב את השראתו מטווח רחב של מסורות אורקוליות – סאונד־ארט, קולנוע, בלט, מוזיקת פופ ופולקלור. המיזוג הרב-תחומי האופייני להם של מחול, סאונד ומיצג מתקיים בשיא מורכבותו במרחב הפואטי שבין הקולי לחזותי. רַקוֹנְטוֹ קוּן בכוריאוגרפיה של נועה צוק ואהד פישוף, מבוצעת על ידי שין-יי שיאנג, אורי קרול ומתן דוד; תאורה ותלבושות עצבו על ידי דני פישוף ושי בן-צבי בהתאמה.

קמפיין חזותי של רַקוֹנְטוֹ קוּן מאת פוטו ג'ולי