top of page

אודות ארכיון הווידיאו

ארכיון הווידיאו ב­־CCA תל אביב-יפו נוסד בשנת 2000. הוא מכיל למעלה מ־4000 עבודות וידיאו של אמנים ישראלים ובין-לאומיים, עם עבודות משנות ה־60 ועד היום. מה שמייחד את הארכיון במרכז הוא הימצאותם של עבודות מראשית ימי הווידיאו הישראלי – שמספקות מבט על הניסיונות הראשונים במדיום, וביניהן עבודות שהוצגו ב"וידיאו זון – הביאנלה הישראלית לווידיאו ארט" (2002, 2004, 2006, 2008 ו־2010), תיעוד של מופעים שהתקיימו ב״ערפול – הביאנלה הבינלאומית למיצג״ (1997, 1999, 2001, 2003, 2005, 2007 ו־2009) ועבודות נוספות של אמני וידאו עכשוויים. ארכיון הווידיאו מהווה מרכז של פעילות מחקרית וחינוכית ומשמש ככלי פדגוגי במסגרת התוכניות החינוכיות של המרכז. הקרנות של כותרים המצויים בארכיון התקיימו באולמות ומסגרות שונים בארץ כמו סינמטק תל אביב ופסטיבל הקולנוע בירושלים, ובחו"ל, בין היתר, ב­־ Art in General, ניו יורק; OK Center for Contemporary Art, לינץ (אוסטריה); המוזאון היהודי בניו יורק; המוזאון לאמנות עכשווית בלוס אנג'לס; Museo Nacional Centro de Arte Reina Sofía, מדריד; Tate Modern, לונדון; Museo de Arte Moderno de Buenos Aires; Centro da Cultura Judaica, סאו פאולו; ו־ Galerie KUB, לייפציג (גרמניה). הארכיון הוקם בשנת 2000 בתמיכתו של מר אריה סבינסקי ז"ל, לזכרה של אמו הגב' אליזבט סבינסקי ז"ל, בתמיכת קרן פיליפ ומוריאל ברמן. בשנת 2020, עשרים שנים לאחר שנוסד הארכיון, ניתן ל־CCA תל אביב־יפו מענק מחקר מטעם ארטיס לשם מיפוי וקטלוג־מחדש של האוסף בדגש על אמנים ישראליים.

ארכיון הווידיאו והספרייה פתוחים לסטודנטים, אוצרים ואחרים העוסקים בתחום, וכן לציבור הרחב בתיאום מראש. למידע אודות העבודות באוסף, לביקור ולצפייה יש ליצור קשר: info@cca.org.il

בעבודתו יציב עושה שימוש בהקלטות מקוריות מתוך הסרט "Sopralluoghi in Palestina" ("סיור לוקיישנים בפלשתינה"), שבהן נשמע פאזוליני מבטא את אכזבתו העמוקה מן הנוף הארץ־ישראלי. קולו המיואש של הבמאי הופך בסיס למניפולציה כירורגית: יציב שוזר דימויים מתוך הסרט העלילתי המוגמר, ועליהם מלביש את הפסקול מן הביקור בארץ. במערך זה דמויותיהם של ישו והשליחים מופיעות ככפילים של הבמאי וצוות ההפקה; בעודן משקיפות על נופי איטליה רחבי־הידיים, הקול הבוקע מפיהן הוא קולו של הבמאי המלין על אי־התאמתה של האדמה המקומית לציפיותיו.

הצלבה זו לוכדת את הרגע שבו המקום הפיזי נמחק לטובת המיתוס שלו, ומותירה את הצופה במרחב של השלכה. המקום אינו מסמן עוד נקודה גיאוגרפית, אלא מסלול המראה אל עבר מימושה של פנטזיה. "ארץ הקודש" מוצגת כאן כדימוי נוסטלגי שאליו פולש האמן ומפרק את כוחו, ובכך משבש את ניסיונו של פאזוליני למצוא בה עבר טהור. המבט הקולנועי של הבמאי דומה למבטו של הצליין, הטקסט המקראי משמש עבורו מסך אפיסטמולוגי המאפשר לו לבצע מעין "קפיצת דרך" מעל פני ההווה, בחיפוש אחר אתר מדומיין.

עבודת הוידאו של אמיר יציב, "זאת ירושלים, מר פאזוליני" (2012), מבוססת על ביקורו של הבמאי האיטלקי פייר פאולו פאזוליני בישראל. בשנת 1963 הגיע פאזוליני לארץ לסיור באתרים הקדושים לנצרות, שתועד כחלק מההכנות לצילומי סרטו "הבשורה על-פי מתי". הוא סייר בקיבוצי הגליל, בחופי טבריה, בגדה המערבית ובירושלים המחולקת, אך מצא כי הארץ המודרנית והמיושבת שנגלתה לעיניו מסרבת להתמסר לחזונו הקולנועי. בסופו של דבר בחר "להמציא" את ירושלים מחדש ולצלם את סרטו בדרום איטליה.

טקסט: נעם לוק 


זאת ירושלים, מר פאזוליני מאת אמיר יציב

bottom of page