עבודתה הפיסולית של ליאורה קפלן (*1974, הרצליה; חיה ועובדת בתל אביב-יפו) בוחנת את היחסים בין תרבות הפופ העכשווית, שאמאניזם ופרימיטיביזם. בד בבד, קפלן מפגינה הבנה חדשה של המושג ניכוס, שכן החפצים שהיא מציגה ביצירתה הם בעלי משמעות תרבותית עזה וטעונים בכוונת יוצריהם. מתוך אוסף של חפצים השייכים לתרבויות ומסורות שונות ממקומות מרוחקים זה מזה, האמנית מאתרת את הסימבולי, ועבודתה מממשת את האפשרות להעניק לאותם סמלים משמעות אישית ומדגישה את תפקיד הזמן והמרחב כתנאי מפתח לקיומו של תהליך כזה.

קפלן דואגת למצוא נקודות השקה בין החפצים שהיא אוספת ומנכסת לבין אלמנטים פיסוליים. הגישה יוצרת שפה מקודדת ומתוחכמת המאפשרת לצופים להשליך את פרשנויותיהם הסובייקטיביות על היצירות, ומעורר תחושה זרה ובמקביל מוכרת. באמצעות הצבתם של חפצים שנאספו לצד אלמנטים חדשים, משטחים מגוונים וטכניקות שונות, היא מפגינה את הכבוד שהיא רוחשת לתולדות האוּמנות, ואילו באמצעות ניכוס אותם החפצים, היא יוצרת מזבחות מושגיים המשמרים את מורשת האוּמנים, שנותרים לעיתים קרובות בגדר "יוצרים חסרי־שם".

ב־2019 החלה קפלן לעבוד על סדרה של פסלים טוטמיים, שהתבססו על שילוב של חפצים מאמצע המאה ה־20 ואלמנטים מקוריים, פרי יצירתה של האמנית או של בעלי מלאכה שאת שירותיהם שכרה. במקורם, האובייקטים המאונכים הללו שואבים את השראתם מרישומים היסטוריים של מזרקות, אשר אותם האמנית מגדירה כ"דימויים דוממים של תהליך השינוי, שדרכו זורם הפוטנציאל של האינסוף". ליתר דיוק, החפצים המנוכסים המוצגים בפסלים אלה הם יצירות אייקוניות של קרמיקה ישראלית, שהילתם גדושה בזיכרונות אישיים וקולקטיביים, החל מבעלי המלאכה שיצרו אותם, האנשים שהחזיקו בהם במשך עשרות שנים, ההקשר הגיאוגרפי וההיסטורי שהשפיע על אופן יצירתם, ועד לאידיאולוגיה התרבותית שעיצבה אותם.

בתערוכת היחידה שלה ב־CCA תל אביב-יפו שוזרת קפלן שני כוחות: מחד גיסא, התערוכה מעלה על נס פרק ייחודי בתולדות האמנות והאומנות הישראליות, המשקף את האופי הניסויי של אותם עשורים בכל הרמות החברתיות; מאידך גיסא, גוף העבודות החדש מפנה זרקור לדמות הפרדוקסלית של "האומן המושגי", השולט במלאכתו מבלי שישתעבד לטכניקה אחת, ומשיג זאת באמצעות פרקטיקות מושגיות שאינן מתכחשות לנראות, איכות טקטילית של המשטחים, וכוחן החושני של הצורות. האמנית מעבירה את הדיכוטומיה הזאת על ידי תחושה ייחודית של משחקיות, המעניקה לעבודתה מקום מיוחד הן בהקשר הישראלי והן בשיח הבינלאומי של האמנות העכשווית.

"ליאורה קפלן: מקצבים של תהודה קבועה" נאצרה על ידי ניקולה טרצי.

התערוכה מלווה בחומרי דפוס בעברית, ערבית ואנגלית. סיורים נערכו באנגלית ב־12 במרץ, בערבית ב־5 במרץ ובעברית ב־26 בפברואר וב־19 במרץ. כמו כן נערך שולחן עגול ב־3 במרץ, מעבדת שבת לילדים בהנחייתה של עדן בנט ב־5 במרץ ושיחה בין האמנית ושלומית באומן אודות קרמיקה ב־19 במרץ.

"ליאורה קפלן: מקצבים של תהודה קבועה" מתקיימת בתמיכת תומאס רום; תמיכה נוספת ניתנה על ידי שון לפרס, מארי לואיז פון זקסן, מרק שימל, יונה צח, גלריה ברוורמן, תל אביב ואחרים שבחרו להישאר בעילום־שם; תודה מיוחדת לאיריס ריבקינד בן צור. הגרסה המוצגת ב־CCA תל אביב-יפו הינה חלק משיתוף פעולה עם מוזיאון KMAC בלואיוויל, קנטקי, שם תעלה תערוכת־אחות בהמשך השנה.

דימויים

1

2021 ,Voice under all silences

עץ, פליז וקרמיקה ישראלית ממפעלי כפר מנחם וקרנת, 177 × 54 × 28 ס"מ 

באדיבות האמנית וגלריה ברוורמן, תל אביב

צילום: טל ניסים

2-3

"ליאורה קפלן: מקצבים של תהודה קבועה"

מראה התערוכה מ־CCA תל אביב-יפו

צילום: טל ניסים

4

2021 ,Aspects of Existence

זכוכית, פליז וקרמיקה ישראלית ממפעלי כפר מנחם וחרסה, 164 × 73ø ס"מ

באדיבות האמנית וגלריה ברוורמן, תל אביב

צילום: טל ניסים