עומר הלפרין (*1984, רעננה, ישראל; חיה ועובדת בתל אביב-יפו) ביססה בשנים האחרונות מעמד כציירת־רשמת בעלת סגנון מובהק הדוגל בצמצום חומרי. עבודותיה נושאות איכות אניגמטית ותחושת אווירה עוצמתית. בדומה לציירים רבים המכינים את בד הציור עם שכבת צבע ראשונית, לרוב ג'סו לבן, היא ממלאת את שטח גיליון הנייר עם פסטל רך או פחם ומורחת את אבקת החומר באזורים שונים עד לקבלת מצע קטיפתי בדחיסות משתנה. אלא שהמצע שיוצרת הלפרין הוא כהה ולא מתקבע סופית; מתוכו היא פועלת 'לחשוף' את הדימוי באמצעות מגע יד וספוג מחיקה.

דמויותיה מגיחות מתוך הצללים, כמו תצלום שמתפתח בחדר חושך – הן לא נסמכות על דימוי או התבוננות ישירה אלא מדומיינות או נקשרות לזיכרון עמום (השניים מתערבבים). הדמויות מתגלות ומכתיבות את התנאים של עצמן, כמו במקרים בהם הן יוצאות מגבולות גיליון הנייר ומצריכות הוספה של גיליון או חלקים ממנו. בחלק מהעבודות, המבט שלנו כמו מתגנב אל הדמויות בעיצומו של מופע או ריקוד; באחרות, הן מישירות אלינו מבט ובה בעת ממתיקות סוד. עבודות נוספות מציגות אלמנטים של פנים־חדר בפרספקטיבה שונה, באופן המרמז על התנועה של הצופה שחג סביבם. רגישותן הרבה של תמונותיה מרומזת בתערוכה, שעה שנייר המשי שמכסה אותן לרוב משמש דווקא כמצע אחורי בחלק מקירות החדר.

"עומר הלפרין: תמונות" הינה תערוכת הציור הראשונה בהיסטורית התערוכות במרכז, לאורך 25 שנות פעילותו. שם התערוכה חוזר למושג התמונות האנכרוניסטי, כשם מטריה שכולל גם את הדימוי המתואר וגם את האובייקט עצמו התלוי על הקיר ואינו מבחין בין מדיומים, בין אם מדובר בציור או רישום (או צילום, לצורך העניין). הלפרין מתעקשת על החשיבות של ציור ויהי מה, על "אנטי־עכשוויות" בזירה שמזוהה כל כך עם עכשוויות ישראלית ועם מעודכנות בינלאומית – או הכמיהה אליה – ובעצם ההתעקשות שלה אפשר גם לראות מימד של התרסה. תמונותיה של הלפרין מתבוננות בעיקר אל העבר ומפגישות מקורות השראה ציוריים שונים שמשלבים פיגורטיביות והפשטה גם יחד ומהולים במלנכוליה קיומית, וביניהם בולט הציור היהודי שנעשה בגולה בחילופי המאה הקודמת. ביסוד עבודותיה פועלים סימבוליזם וספיריטואליות אווירתית, כמו גם מידה של גרוטסקיות – אלמנטים שניתן למצוא, בין היתר, ביצירתם המוקדמת של ציירים יהודיים כמו מארק שאגאל, חיים סוטין ומרדכי ארדון, אך שהודרו למעשה מהמודרניזם הישראלי.

בימים אלה של שבר וחורבן, הלפרין מבקשת לבטא אמונה. אמונה בכוחו של המדיום. אמונה בקנה מידה אנושי. אמונה ביכולתו של הצופה להיכנס ולהתמסר אל הציור, להתחקות אחר פעולת הציור עצמה של תנועה והפתעה או אגביות. וכך, אולי, לגלות את עצמנו שוב.

התערוכה "עומר הלפרין: תמונות" מוצגת באוצרותה של תמר מרגלית ומתקיימת הודות לתמיכת תומאס רום, Bollag-Guggenheim AG, וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תל אביב. תודה מיוחדת לגלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב / ציריך.

דימויים

1

עומר הלפרין

2024 ,Since the Age of 7

פסטל רך ופחם על נייר מודבק על עץ, 90 × 74 ס"מ

צילום: ליאת אלבלינג

2

עומר הלפרין

ימין

2024 ,No signal, no reception

פסטל רך ופחם על נייר מודבק על עץ, 78 × 56 ס"מ

שמאל

עומר הלפרין

בשידור, 2024

פסטל רך ופחם על נייר מודבק על עץ, 150 × 91 ס"מ

צילום: ליאת אלבלינג

3

עומר הלפרין

ימין

2024 ,Affirmation song

פחם על נייר מודבק על עץ, 76 × 56 ס"מ

שמאל

בתוך חדרים רבים, 2024

פחם על נייר מודבק על עץ, 76 × 56 ס"מ

צילום: ליאת אלבלינג

6-4

"עומר הלפרין: תמונות", 2024

מראה התערוכה ב־CCA תל אביב-יפו

צילום: ליאת אלבלינג