טל אנגלשטיין (*1989, חיפה; חי ויוצר בתל אביב-יפו) עובד במדיות וחומרים שונים ליצירת עבודות אשר בוחנות מרחבים פיזיים ונפשיים קיצוניים. המיצבים שלו מצויים תמיד בתהליך של התמרה – ממוצק לנוזל, מחי למת, מעֵר לישֵן. מבחינתו של אנגלשטיין, יצירת אמנות היא "אירוע המכיל בחובו אנומליה". הן יצירת העבודה והן מפגשה עם הקהל מייצגים סטייה מתרחיש רגיל. בעבר, הוא בנה מגדל סלולרי פיראטי לשם פריצה לטלפונים ניידים של עוברי אורח, והבריח שומן שאוב מבנגקוק כדי להפיק ריח של בשר שרוף. תחילה, מגדיר האמן את הנחות היסוד – המושגיות והרגשיות – של יצירותיו, את "גבולות העולם" שבו הן מתקיימות. לאחר מכן, הוא "מהגר" לתוך אותו עולם, עולם זר לחיי היומיום שלו. בשלב האחרון, העבודה מתממשת ושבה ומתפרצת בתוך העולם הממשי.

תערוכת היחיד שלו ב־CCA תל אביב-יפו מוצגת בשני חללים, האחד ציבורי והאחר פרטי. החלל הציבורי הוא הגלריה בקומה הראשונה של המרכז, והחלל הפרטי הוא דירה הממוקמת מול המרכז; הגלריה והדירה גובלים בשוק הכרמל. העבודה במרכז מתפקדת כהזמנה לאתר האחר – הדירה, שבה התגורר האמן בעת יצירת העבודה. בדירה זו מוצגים שני יסודות עיקריים: קולות אנושיים המשודרים חי מרשמקולים - המשדרים בזמן אמת מלמעלה משלושים מוקדים, פרטיים וציבוריים - וריחות המנותבים לחלל בצינורות המחוברים לארובות של דוכני המזון והמסעדות בשוק הסמוך. הפעולה הזאת הופכת את הדירה למעין קיבה המעכלת ומהדהדת את סביבותיה ואת הרגשות שחולקים אנשים באותו מרחב. הריחות הבוקעים מן הצינורות חודרים לדירה מבעד לחורים בקירות; בתוך החורים משובצים מטבעות מפוסלים המסתובבים כמו שבשבות. קולות אנושיים מעוותים נשמעים אף הם מבעד לאותם פתחים כשכל ריח חופף לצליל שונה ומייצג כביכול את נשימת הקול המשודר.

לדברי אנגלשטיין, "העבודה תלויה ברוחות ובקולות שמגיעים בזמן אמת מהמקומות שהיא מתעלקת עליהם. באותו זמן, היא מתאמצת לעבד ולעצב אותם. היא מתחקה אחר רגעים שבהם ריחות וקולות זולגים לתודעה שלנו בלי הקשר".

באמצעות עבודה זו, מרחיב אנגלשטיין את תפישות הזמן של האתר ואת הייחודיות שלו – במקרה זה, הכוונה למרכז אמנות הממוקם ליד שוק מזון. הוא מבליט את המגבלות של חללי התערוכה ומציע כי חלל פיזי שאמנות מתרחשת בו יכול להיעשות – או למעשה עשוי להיות – אמנות לכשעצמה.

"טל אנגלשטיין: אפסילון" מוצגת באוצרותו של ניקולה טרצי ובתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות. תמיכה נוספת ניתנה על־ידי שרון גולן.

האמן מבקש להודות לאנשים הבאים, שתרמו מהידע והמומחיות שלהם ליצירת התערוכה: עומר די טור (צורפות); אבישי דהן (התקנת מערכת ומכניקה); מתן גובר (תכנות סאונד); פול פרצר (פיתוח, בנייה ותפעול מערכת של מכשירי האזנה); גיורי פוליטי (פיתוח סאונד); צביק'ה מרקפלד (בקרה); אלון ליבנה וצוות בוטניקה מעבדות תוכנה (תכנות); יובל קדם (ייעוץ ופיתוח מכניקה); אבי כץ (חריטה); : ישראל צירלין, ניר שלכת, תומר דקל (תליית צינורות וחיווט); דוד דקל (חיווט וחשמל); איתי לוי ומעיין מגדל (אלקטרוניקה); אלפנט לאבס (הסלקת מכשירי האזנה ומידול); ניק ספיב (מיקס סאונד); קים קרטס (הפקה); דניאל קאשי (אסיסטנט).

בנוסף, האמן מבקש להודות ל: אורי ניר, דיאנה דלל ב־Parasite, דניאל קאשי, משפחת גולדשטיין, עמית ליאור, נטע פרץ, יאיר רשף ומרכז תאמי, דורון שחם, גיא ליפשיץ לוי, אור רימר, יונתן גירון.

תמונות

1

ללא כותרת, 2024 (פרט)

שקלים חדשים מפוסלים, מיקס של שומן אדם מניתוחים לשאיבת שומן ושומנים אחרים, סיגריה אלקטרונית, משאבת הנקה, חיווט, מערכת שליטה, מראות הצבה מהתערוכה ב־CCA תל אביב-יפו

 באדיבות האמן

צילום: דניאל חנוך

2

ללא כותרת, 2024 (פרט)

שקלים חדשים מפוסלים, מיקס של שומן אדם מניתוחים לשאיבת שומן ושומנים אחרים, סיגריה אלקטרונית, משאבת הנקה, חיווט, מערכת שליטה, מראה הצבה מהתערוכה ב־CCA תל אביב-יפו

 באדיבות האמן

צילום: דניאל חנוך

3-8

ללא כותרת, 2024

שקלים חדשים מפוסלים על ציר סיבובי, גזי פליטה ממטבחים, מכשירי האזנה שהורכבו

בתוך מפצלים חשמליים (שפוזרו בישראל ובגדה המערבית), קולות המעובדים ומעוותים בשידור־ חי על ידי תוכנה שפותחה במיוחד, צינורות, רמקולים, מפוחים, מערכת בקרה, כרטיס קול, מראה הצבה ברחוב צדוק הכהן 5, ובמקומות אחרים

באדיבות האמן

צילום: דניאל חנוך