top of page

הפרויקט (The Name of This Band Is The Art (Tel Aviv-Yafo מאת ארי בנג'מין מאיירס בהשתתפות דין בר, גאיה ויסמן, רחל לויאן ורוני שפר, ובשיתוף אלכסנדר קרוז "סספר", ויסאם ג'ובראן, עידו גורדון, שי־לי הורודי, מוחמד טוח'י, מיה לנדסמן, סאהר מיעארי, אסף עדן (רייסקינדר), שרון קנטור, זוהר שפיר (ניקו טין), ניסן שור.


הפרויקט מוצג באוצרותו של ארנון בן־דרור, אוצר־אורח במרכז,  ומתקיים הודות לתמיכתם של ifa – Institut für Auslandsbeziehungen, כרמי בת שלמה, קרן אאוטסט לאמנות עכשווית, והגלריות המייצגות את האמן – Esther Schipper, ברלין / פריז / סיאול, וברוורמן, תל אביב. תלבושות באדיבות אתא ושגיא צפורן שעיצב שני פריטים עבור הפרויקט.




טקסט אוצרותי מאת ארנון בן־דרור


ההחלטה לקיים את הפרויקט הזה, בעת הזו, לא הייתה פשוטה. בסופו של דבר הכריעה האמונה העמוקה שלנו בחשיבות של אמנות – ובמיוחד אמנות שמפגישה בין אנשים ומייצרת דיאלוג בין קולות שונים – דווקא ברגע המשברי הזה. הפרויקטים של ארי בנג'מין מאיירס – שנולד בניו יורק ב־1972 וכיום חי ופועל בברלין – מושתתים לבסוף על שני יסודות מובהקים: מוזיקה ואנשים. מאיירס החל את הקריירה שלו כמלחין וכמנצח, אבל מהר מאוד חיפש דרכים לאתגר את החוויה המוזיקלית הנהוגה באולמות המסורתיים, בהם נשמרת הפרדה ברורה בין הקהל למבצעים ומוזיקה נצרכת בדומה לאובייקט – כלומר, כמוצר מוגמר וארוז היטב, המתווך על ידי מוזיקאים מקצועיים לציבור פסיבי. חללי אמנות עכשווית סיפקו לו את החופש לפרק את הקונבנציות הפרפורמטיביות המוכרות, לעבוד עם חובבנים, ולחקור את מה שמרתק אותו באמת ביחס למוזיקה: האופן הייחודי שבו היא רוקמת יחסים בין אנשים.


זהו גם מה שעומד בלב הפרויקט הנוכחי, (The Name of This Band Is The Art (Tel Aviv-Yafo, במסגרתו מאיירס מקים להקת רוק זמנית של בוגרי בתי ספר לאמנות, ששמה "The Art", והופך את גלריית קומת הקרקע ב־CCA לחדר החזרות שלה למשך חודש שלם. דין בר (גיטרה), גאיה ויסמן (בס), רחל לויאן (שירה) ורוני שפר (תופים), שהצטרפו ללהקה דרך אודישנים שנערכו עם האמן בתל אביב בקיץ שעבר, יהיו נוכחים בחלל, בקונסטלציות שונות, לאורך כל שעות הפתיחה של המרכז. התערוכה תציג את תהליך העבודה שלהם על סט של עשרה שירים – המבוססים על עשרה לחנים של מאיירס שאסופים בספר שירים המוצג בחלל – עד להופעה הראשונה והאחרונה של הלהקה בערב נעילת התערוכה, שלאחריה הלהקה תתפרק. בהופעה יושק גם פנזין שיתעד את תהליך העבודה של הלהקה ואת אירועי התערוכה הנלווים, ויעוצב על ידי אלכסנדר קרוז "סספר", שעיצב גם את הפוסטר לפרויקט.


גרסאות מצומצמות יותר של העבודה הוצגו בעבר בגלריה RaebervonStenglin בציריך (2016) ובביאנלה בליון (2017), אבל הגרסה הנוכחית היא אחרת. הרבה מאוד השתנה מאז ה־7 באוקטובר, וגם הפרויקט נדרש להשתנות. היבטים מושגיים מסוימים שנבחנו בפרויקט המקורי ב'קריצה' מסוימת – כמו הקלישאות של תרבות הרוק והמיתוס סביב "art school bands", המתח בין האמיתי למבוים, או יחסי הכוח בין האמן לחברי הלהקה – הפכו בעת הזו משניים ופינו מקום לעיסוק ישיר יותר ביכולת של מוזיקה, ושל להקות במיוחד, לחבר בין אנשים ולתפקד כאמצעי של הבעה, שחרור, מחאה, פעולה ואולי אף ריפוי. מאיירס הזמין עשרה יוצרים מקומיים, יהודים ופלסטינים, לכתוב טקסטים המתייחסים לרגע האסוני הזה ולמקום של מוזיקה ואמנות בתוכו: ויסאם ג'ובראן, עידו גורדון, שי־לי הורודי, מוחמד טוח'י, מיה לנדסמן, סאהר מיעארי, אסף עדן (רייסקינדר), שרון קנטור, ניסן שור וזוהר שפיר (ניקו טין). הטקסטים, שמופיעים בספר השירים, ישמשו כבסיס למילות השירים שתחבר הלהקה. לפרויקט התווספה גם תערוכה־בתוך־תערוכה, המוצגת בגלריית הקומה הראשונה ב־CCA, ומכנסת עבודות אמנות של חברי הלהקה שנוצרו בחודשים האחרונים. לבסוף, השותפים השונים לפרויקט יובילו תוכנית נלווית לתערוכה, שתכלול סדנאות, שיחים ואירועים נוספים. הגרסה הזו של הפרויקט היא, אם כן, עבודה בתהליך, "חזרה" מתמשכת.


בהקשר הנוכחי, הפניית הזרקור לצורה הקונטינגנטית של החזרה [rehearsal] על חשבון ההופעה המגובשת או ההקלטה המלוטשת (תוצרי הלהקה לא יוקלטו) נושאת משמעות מיוחדת. בתרבות שבה מוזיקה מזוהה בראש ובראשונה בתצורתה כמוצר תרבות ארוז והרמטי (אלבום, קליפ, שיר בספוטיפיי), החזרה היא עדיין פוטנציאל, הבטחה, אתר של משא ומתן בו ה"היות־יחד" ממשיך להתנסח כל העת. בספרו רב־ההשפעה Noise: The Political Economy of Music, טוען ז'אק אטאלי שהאיכות החברתית האינהרנטית למוזיקה הופכת אותה לצורת אמנות "נבואית" שיכולה לעזור לנו לדמיין "יחסים חברתיים חדשים". זהו בדיוק במובן הזה שמאיירס חושב על הפרויקט הנוכחי במונחים של "rehearsing the future". כשההווה כל כך עגום וחסר תקווה, "חזרות" כאלה מרגישות נחוצות מתמיד.



1

חברי להקת The Art מצטלמים בתוך The Name of This Band Is The Art (Tel Aviv-Yafo) (פרט) מאת ארי בנג'מין מאיירס ב־CCA תל אביב-יפו ב־2024. צילום: אייל אגיבייב.


2

חברי להקת The Art בחזרות כחלק מ־The Name of This Band Is The Art (Tel Aviv-Yafo) (פרט) מאת ארי בנג'מין מאיירס ב־CCA תל אביב-יפו ב־2024. צילום: אייל אגיבייב.


3

חברי להקת The Art בחזרות כחלק מ־The Name of This Band Is The Art (Tel Aviv-Yafo) (פרט) מאת ארי בנג'מין מאיירס ב־CCA תל אביב-יפו ב־2024. צילום: אייל אגיבייב.


4

הפרויקט The Name of This Band Is The Art (Tel Aviv-Yafo) (פרט) מאת ארי בנג'מין מאיירס (2024/2016). מראה הצבה מהתצוגה ב־CCA תל אביב-יפו, 2024. באדיבות האמן ו־Esther Schipper, ברלין / פריז / סיאול. צילום: אייל אגיבייב.


5

רחל לויאן, רמפה, 2024 [חזית] ודין בר, איש אחד הלך הלך הלך 2#, 2024 [רקע] מתוך התערוכה של חברי להקת The Art, כחלק מ־ The Name of This Band Is The Art (Tel Aviv-Yafo) מאת ארי בנג'מין מאיירס ב־CCA תל אביב-יפו. צילום: אייל אגיבייב.


6

רחל לויאן, בקתה על ארבע רגליים 2#, 2024 [חזית] וגאיה ויסמן, ללא כותרת (שטיח כתום) ו־בריקדות, 2023 [רקע] מתוך התערוכה של חברי להקת The Art, כחלק מ־ The Name of This Band Is The Art (Tel Aviv-Yafo) מאת ארי בנג'מין מאיירס ב־CCA תל אביב-יפו. צילום: אייל אגיבייב.


7

גאיה ויסמן, בריקדות, 2023 מתוך התערוכה של חברי להקת The Art, כחלק מ־ The Name of This Band Is The Art (Tel Aviv-Yafo) מאת ארי בנג'מין מאיירס ב־CCA תל אביב-יפו. צילום: אייל אגיבייב.

The Name of This Band Is The Art (Tel Aviv-Yafo) מאת ארי בנג'מין מאיירס

2 במרץ, 2024

1 בפברואר, 2024

← רכישת כרטיסים
bottom of page