בעקבות האלבום ארץ טרופית יפה, לבשנו מעילי גשם ויצאנו החוצה לרחובות דרום תל אביב. החום נהיה בלתי נסבל. ממש. והתחלנו להזיע. עוד ועוד ועוד. ובעודנו מנגבות שכבות של זיעה נפגשנו עם הכאב שחוזר על עצמו ועם החשק לרקוד ולעשות אהבה. (כמו בריו?).

זה אלבום מ-1977 של מוסיקה ברזילאית שתורגמה לעברית, ושהפך לחלק מהפולקלור המקומי. החוויה של 'גדלתי על זה' מול 'מה זה קשור אליי' יוצרת תחושה של זרות וריחוק כמו שאנחנו לעתים מרגישות כלפי המקום הזה (ישראל?).

מתוך התחושה הזו יצאנו למדוד תנועות ותמונות שונות במטרה לבדוק מה נותר, מה נשבר, מה שלנו. מה יש לנו עוד בגוף, במקום ובזמן הזה.

כוריאוגרפיה: גל לוינסון

מופיעות: מאיה רחל שיף וגל לוינסון

מוזיקאית: זיו בראשי

ליווי אמנותי: עדו פדר, טל יחס

ניהול חזרות: דרור שובל

עריכת טקסט: מעין איתן

עיצוב תלבושות: קובי סויסה

עיצוב תאורה: יאן בולוטוב

העבודה פותחה בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, והמרכז לאמנות עכשווית, CCA: תל אביב-יפו.

העבודה הועלתה בבכורה בפסטיבל צוללן 2026.

תודה מיוחדת: למפעל בירושלים, לרעי כגן, יסמין שטינמיץ, מאי דותן וגלעד לוין.

גל לוינסון היא רקדנית ויוצרת בתחום המחול והפרפורמנס.  בוגרת תואר ראשון במחול ובהוראה מסמינר הקיבוצים, ותואר שני באמנויות המופע ותרבות ויזואלית ממוזיאון ריינה סופיה במדריד; כמו כן, היא בוגרת הסדנה להכשרת רקדנים של ורטיגו, ותכנית La Collectiz!.

עבודותיה פותחו והוצגו בפסטיבלים ובתכניות רזידנסי, ביניהם: פסטיבל צוללן, הגלריה החיה של ביה"ס לתיאטרון חזותי, La Térmica (מלגה), Espacio DT, Teatro Conde Duque (מדריד), רזידנסי טייץ במרכז סוזן דלל, פסטיבל הבית, המשכן לאמנות הרצליה, מרכז אדמונד דה רוטשילד, תיאטרון קליפה, פסטיבל הבובות ירושלים,  ותיאטרון החנות.

משך העבודה: כ-45 דקות

דמי כניסה: 60 ש"ח

לכרטיסים, לחצו כאן

דימוי: יש לי \ אין לו סוף, 2026. צילום: דרור שובל