התערוכה אבשלום: פתרונות ובעיות מציגה שלוש עבודות וידיאו שיצר אבשלום בשנתיים האחרונות לחייו (1993-1992). בכל אחת מעבודות אלה – פתרונות, רעשים ומאבק – נראה אבשלום בגופו בעיצומן של פעולות בדרגות שונות של אינטנסיביות, כך שהגוף הופך בהן לזירה של קרב, צעקה, או בעיה שיש לפתור. עבודה נוספת – הצעות למגורים (1991) – מוצגת בנפרד בחלל הכניסה של המרכז לאמנות עכשווית.

אבשלום (מאיר אשל) נפטר ב-1993 בפריז ממחלת האיידס כשהוא רק בן 29, והותיר אחריו גוף עבודות מצומצם אך רב-השפעה. בשנה האחרונה לחייו יצר את גוף העבודות המזוהה איתו ביותר, ובמרכזו שישה אבטיפוסים של תאי מגורים – מבני עץ צבועים לבן, שתוכננו בקווים פשוטים בהתאמה למידות גופו ולצרכיו הבסיסיים: "כל הבתים תוכננו בשאיפה שיהיו בהם מגבלות פיזיות רבות, שיהפכו את הבתים למוחשיים מאוד בשבילי". את התאים הללו תכנן להציב בכמה ערים מרכזיות ברחבי העולם (פריז, ציריך, ניו-יורק, תל-אביב, פרנקפורט, וכנראה גם טוקיו) ולגור בהם. הוא ביקש לפרוש מסדר-החיים החברתי, הכלכלי והפוליטי, אך העמיד את הפרישוּת הזאת כמהלך ציבורי מובהק ולעומתי בלב-לִבּן של ערים אלה. מול מרכזי הכוח של כלכלת העודפוּת, בתאיו המינימליסטיים נמנע אבשלום מכל פרט מיותר והגביל את השהות בהם לאדם אחד, הוא-עצמו. רק אם ירצה, יוכל לארח בהם אדם נוסף לביקור קצוב, באינטימיות מדודה, כאשר – לפי חישוביו המדוקדקים – לא יותר מ-40 ס"מ יחצצו ביניהם.

בשל מותו בטרם עת, אבשלום מעולם לא אייש את תאיו. רק שניים מהם נבנו בפועל, והאחרים נותרו כאבטיפוסים הנבנים ונהרסים עבור תערוכותיו ברחבי העולם. התאים הם מרחבים נגטיביים, מעין אנדרטה לגוף החסר, המעידה על המגבלות המוטלות על הגוף ונגזרות ממנו. לעומת התאים, שנבנו למידת אדם, עבודות הווידיאו של אבשלום הוצגו על פי רוב במוניטורים, ומבחינת משקלן הסגולי היו נלוות לתצוגת התאים. בתערוכה הנוכחית עבודות הווידיאו הן שעומדות במרכז, מוקרנות בהגדלה כדי להביאן לקנה-מידה אנושי, ולוּ במחיר גריעה מחדוּתו של הדימוי. גופו של אבשלום מתייצב לנוכח הצופה, חולק איתו מרחב וזמן. ייתכן שבתנאי הארכיטקטורה וחלל התצוגה הלבן של המרכז לאמנות עכשווית, תאיו של אבשלום מהדהדים ממילא.

בעבודה פתרונות (7:34 דקות), אבשלום עושה שימוש בפונקציות השונות שבנה בתאיו – שרפרף, שולחן, מיטה, חדר, אמבטיה. הסצנות השונות מופיעות בזו אחר זו כעין הצצה ליום בחיי האמן, אך בתערוכה הנוכחית הן נפרשׂות זו לצד זו ומוגדלות לקנה-מידה אנושי, כאינדקס של פעולות אינטימיות המבוצעות מול מצלמה – וכתוצאה מכך גם מול הצופה. אבשלום מוזג לעצמו כוס מים – ושותה את המים בלגימה אחת; הוא שובר קוביית שוקולד מתוך עטיפת נייר אלומיניום – ואוכל; הוא מדליק סיגריה בגפרור – ומעשן, תנועת רגלו מסגירה עצבנות; הוא כוסס את אצבעות ידיו, חולץ את נעליו, מטפס על שרפרף כדי להגיע אל מיטת היחיד הגבוהה שתחתיה ארונות אחסון, ונשכב על המזרן הדק, בלי שמיכה; הוא מאונן לצד השולחן, מתהלך סביבו בחוסר שקט, דופק את הראש בקיר, ספק מתפלל; שוב הוא יושב אל השולחן, משפשף את ראשו המקריח, כמאיץ תהליך המתרחש ממילא, מסלק שערות שנשרו על השולחן, פושט את בגדיו ונכנס עירום לאמבטיה המלאה מים, מקום שבו אינו נדרש להסתיר דבר.

לעומת העבודה פתרונות, שבה אבשלום מעביר את הזמן, או פשוט חי – כלומר, ממלא את הזמן בביצוע פעולות יומיומיות הנדמות כחסרות דחיפוּת – בעבודות מאבק (0:45 דקות) ורעשים (2:30 דקות) הוא שקוע בשתי פעולות גופניות אינטנסיביות: במאבק הוא מכה בחלל ללא הרף, באגרופים חשופים, כמו נאבק בדמויות רבות, או באף-דמות, כאילו חייו תלויים בכך: "הסרט קשור לשאר העבודות שלי. הרצון שלי לגור בבתים שאני יוצר – השאיפה לא להפוך למה שנדרש ממני, לא לוותר, לא להיכנע – זהה לצורת ההפקה של הסרט הזה. אני לא מתעייף. אלחם בכל כוחותי כדי להשיג את מה שאני רוצה. לא אוותר. אמשיך להילחם גם אם יקרה הדבר האיום ביותר. לעולם לא אסכים לפשרות: אחיה כמו שאני רוצה, וזהו"; ואילו ברעשים הוא מבצע פעולה כמעט פורמליסטית – צורח בלי הפסקה עד שקולו נגמר, כלומר: לא הצעקה היא שהסתיימה, או הצורך לצעוק, אלא האמצעי הוא שהתכלה. בעוד המאבק נמשך, הצעקה תמה.

בחלל הכניסה למרכז לאמנות עכשווית מוצבת עבודת הווידיאו הצעות למגורים (1991), המתכתבת עם פרסומות (infomercial) ששודרו בטלוויזיה באותה תקופה ומדגימות כיצד להשתמש במכשירים שאת מכירתם הן מקדמות. בעבודה מופיע שחקן, המדגים שימוש במערך הפיסולי של אבשלום (תחת הכותרת "הצעות למגורים") ולמעשה מראה כיצד להשתמש בבלתי ניתן לשימוש. מהלך זה אוחז יחד את האירוני והאוטופי; המופשט והאידיאי נכרכים בו עם הצרכני והמסחרי, והאמנות מפציעה כדרך חיים.

אבשלום: פתרונות ובעיות מוצגת באוצרותה של הילה כהן-שניידרמן. התערוכה נתמכת על־ידי IL Collection.

עיצוב: ערן איזנהמר

עריכה והפקת סאונד: דותן ברנד

עריכת וידאו ורסטורציה: לומא אבו ורדה

תודות: משה ניניו, מיכאל גורדון, דני אשל

כל העבודות בתערוכה מוצגות באדיבות עיזבון האמן

1-2

אבשלום: פתרונות ובעיות, 2026

מראה התערוכה במרכז לאמנות עכשווית תל אביב יפו. 

צילום: דניאל חנוך

3

אבשלום

פתרונות, 1992

סטילס מתוך עבודת הוידאו, באדיבות עיזבון האמן