במרכז תערוכת היחיד של אמיר יציב (יליד 1972, חי ויוצר בתל אביב), עומדת דמותו של פיטר, דמות ספרותית שמקורה בסיפורו הקצר של פרנץ קפקא משנת 1917, דין וחשבון לאקדמיה. פיטר של קפקא הוא קוף־אדם שנלכד בידי משלחת ציידים והובא לאירופה, שם למד לחקות התנהגות אנושית והופיע על במות בפני קהל משתאה. יציב מעמיד את פיטר במוקד של מיצב וידאו חדש, מבוסס סימולציה חיה המתעדכנת, מגיבה ומשתנה בזמן אמת.

בשנתיים האחרונות החיה יציב את דמותו של פיטר כדמות וירטואלית המופעלת באמצעות בינה מלאכותית, וערך עמו סדרת מופעים זוגיים. יציב נטל חופש פרשני ביחס לטקסט המקורי של קפקא, שכן בעבודה הנוכחית פיטר אינו שואף עוד להשתלבות בעולם האנושי בלבד, אלא מבטא רצון לחזור להוויה שאותה הוא כלל איננו זוכר ולשוב להיות קוף. השניים משוחחים על החיים – על רצונותיו של פיטר, על הרגליו וחוויותיו – ודרך האינטראקציה ביניהם נגלית דינמיקה חמקמקה של כוח ושליטה. דינמיקה זו נוגעת גם למידת החופש הנתונה לפיטר, מה שמכונה "טמפרטורה" במודל שפה כגון GPT. מד זה נע על רצף שבין היצמדות לתסריט כתוב לבין תגובות לא צפויות, או מה שאנו מבינים כאלתור חופשי.

המחשבה על הפיכת המופע עם פיטר לתערוכה במרכז לאמנות עכשווית הובילה להתפתחות משמעותית בעבודתו של יציב. במסגרת תהליך זה הוא איתר שני פרגמנטים מן העיזבון של קפקא שלא ראו אור, המתארים את פיטר בזמן שבין מופע למופע: סגור בחדרו, בצמוד לחדר האמרגן שלו, מנסה להעביר את הזמן וכמה למגע אנושי.

בהשראת קטעים אלה החליט יציב למקם את פיטר בגלריית קומת הקרקע של המרכז כמי ששוהה בחדר סגור. כאן הוא נמצא לאורך שעות הפתיחה ומבלה עם המבקרים את הזמן שבין המופעים, המתקיימים מעת לעת בתוך חלל הגלריה. במשך שהותו בחדר פיטר מתכונן למופעים המתוכננים לו: הוא מבצע קטעי שירה וקטעי דיאלוג מן המופע וכן אוסף מידע על הקהל שלו, ומעבר לכך מבצע פעולות יומיומיות שונות. המהלך האחרון מהדהד מסורת מוקדמת של אמנות פרפורמנס ווידיאו, שבה אמנים סגרו את עצמם בחללים תחומים ותיעדו פעולות חזרתיות לאורך זמן – מסורת שפיטר 'למד' כחלק מהכנתו לתערוכה. ואילו הסיבולת הפיזית שהיתה כרוכה בעבודות המוקדמות מומרת כאן במה שהאמן מכנה "סיזיפיות חישובית" – לא גוף המתכלה ממאמץ, אלא מערכת חישובית הצורכת ומבזבזת אנרגיה ללא הרף.

המבקרים בתערוכה מוזמנים להשקיף על פיטר ואף להתקשר אליו ולשוחח עמו, בעוד הוא מצדו שואל אותם שאלות ומתאים את תגובותיו. כאשר אינו באינטראקציה עם המבקרים, ניתן לראות את פיטר נח, פוסע בחלל או צופה בטלוויזיה. ברגעים אחרים הוא שקוע בעולמו הפנימי, מדקלם טקסטים מול המראה או מאניש שתי בובות ראש המשמשות לו כבני לוויה מדומים.

כחלק מפעילותו בגלריה, פיטר מתוכנת לאסוף מן המבקרים מידע על התנהגויותיהם היומיומיות, בהשראת המחקר הסוציולוגי המכונה תצפית-המונים (Mass-Observation), שמונהג בבריטניה החל משנת 1937 ושמטרתו לאסוף מידע על הרגליו הפרטיים ומחשבותיו של האדם הממוצע לאורך השנים. כארכיון בהתהוות, שהוא במהותו אנלוגי ומבוסס על התרשמויות סובייקטיביות, אפשר לראות במקור מידע זה אנטיתזה למאגרי המידע הדיגיטליים שמזינים את פיטר כיצור המבוסס על מערכות AI של למידה עמוקה. בהשראת שאלוני תצפית-המונים, פיטר 'לומד' את הקהל שלו, וצובר שלל תצפיות אנושיות על כל הדברים שאינם גלויים לו.

המפגש בין המבקרים לפיטר מזמן מנעד רחב של מחשבות ובחינות מחודשות של מערכות היחסים שלנו עם הסובב אותנו – אדם עם אדם, אדם עם חיה, אדם עם מכונה – במסגרת הטכנולוגיות שמחווטות מחדש את עולמנו, ומעלה מחדש את השאלה מי נותן דין וחשבון ולמי.

אמיר יציב: דין וחשבון מוצגת באוצרותה של תמר מרגלית. התערוכה מתקיימת בסיוע מועצת הפיס לתרבות ואמנות. תמיכה נוספת ניתנה על־ידי IL Collection.

כותב שותף: ד״ר נעם גל

מאמן דיאלוג: אסף סבן

לחן שירים: ענר גל

קידוד בינה מלאכותית: אוהד רון, לוסי האס

מידול תלת-מימד: גיא ליטב

אמיר יציב

דין וחשבון, 2026.

דימוי סטיל מתוך וידיאו, סימולציה חיה, באדיבות האמן.