לא ניתן להפריד בין הסיפור של המרכז לאמנות עכשווית לבין זה של ארכיון הווידאו שלו. הארכיון החל להתגבש בסוף שנות התשעים, כשהמרכז עוד פעל מתוך חדר קטן בסינמטק תל אביב. באותן שנים ציוד לעריכת וידאו היה יקר ולא נגיש, והארכיון שימש אמניות ואמנים לא רק לצפייה בעבודות ולשמירתן, אלא גם לעריכתן ויצירתן. לאורך השנים הצטברו בו אלפי עבודות ממקורות שונים — מקרנות התמיכה של המרכז, מתוכניות ההקרנה ״זמן מקומי״, מביאנלת הווידאו VideoZone ומפעילותו השוטפת של המרכז שהקים ואצר סרג'יו אדלשטיין. כך התהווה הארכיון לא על פי נרטיב סדור אחד, אלא מתוך רצף של בחירות, מפגשים, יוזמות ונסיבות, והוא נושא בתוכו גם את ההיסטוריה של המדיום וגם את זו של המרכז עצמו.

לתערוכה זו הוזמנה קבוצה של אמניות ואמנים צעירים ממגוון מדיומים לשהות בארכיון, לצפות בעבודותיו ולפגוש את האנשים והסיפורים הקשורים בהתהוותו. הם לא התבקשו לייצג את הארכיון או לסכם אותו, אלא להציע לו קריאה עכשווית: להתעכב על דימוי, חומר או זיכרון; להקשיב למה שנשמר בו ולמה שנעדר ממנו; ולבחון כיצד גוף היסטורי ממשיך לפעול, להשתנות ולקבל משמעות בהווה.

אמנים משתתפים: דפנה אמירה, אדיר כהן, לילא עבד אלרזאק, תמר פרי, ליאם שמבון

אוצרות: הילה כהן שניידרמן ותמר מרגלית 

דימוי: דפנה אמירה ארכיון הוידיאו של המרכז לאמנות עכשווית, 2026. צילום צבע אנלוגי.