הפרקטיקה של חן כהן (*קצרין, 1983; חיה ועובדת בתל אביב-יפו) נגזרת מפעולתה הבלתי פוסקת של מצלמה הניצבת מולה בסיטואציות אינטימיות; אולם תוצריה של פרקטיקה זו הם יצירות אמנות הנפרסות על פני מגוון רחב של חומרים, טכניקות, גדלים ואופני תצוגה. מול מצלמתה הפתוחה של כהן, ניצב גופה המשתנה ללא־הרף, מפאת מחלתה הניוונית הכרונית שבה לקתה.

לרגל תערוכת היחידה שלה ב־CCA תל אביב-יפו, מציגה האמנית מבחר של עבודות שנוצרו מאז 2013, עבודות אשר מגוללות את סיפור המתחים בין כאב ליופי, בין מאמצים גופניים לרוחניים, אגב שימוש באמנות כדי לבטא את המתחים הללו ולפתור אותם. בעבודתה של כהן, אנחנו מתקשים להבחין בין החיים עצמם למעשה האמנות במצב כזה, ועל כן, הפרקטיקה שלה פוסעת בעקבות שחקני מפתח בתולדות הצילום ואמנות המיצג. כהן מסורה בתכלית ליצירת אלף־בית פרטי, מאגר של צורות ראשוניות שאותן היא מוצאת בגופה או באובייקטים שאותם היא מציבה לפני עדשת המצלמה; צורות ראשוניות אלה שבות וצפות גם בעבודות הווידיאו ובפעולות, שהיא מבצעת עם שותפים שונים, וככלל – הם יוצרים עולם קסום ומפתה באופן משונה. עולם זה, עולמה של כהן, הולך ומתפשט בה במידה ש"סופה" הולך ומתקרב.

כמה מן העבודות המוצגות בתערוכה נעשו בטכנולוגיות פשוטות, כגון הדפסת זירוקס, או תיעוד במצלמת וידיאו ביתית, עבודות שמהן הרכיבה האמנית מיצבי קיר גדולים. בעבודות אחרות מככבות חוויות פיזיות, שנתבצעו על ידי כהן לבדה או יחד עם אנשים, בעלי חיים או אובייקטים אחרים. חוויות כאלה משלבות אתגרים גופניים קיצוניים עם סימנים מיוחדים, כגון העיגול האדום שהותיר על גבה כדורסל שהוטח בו בעבודה כדור בגב (2018). אמנותה של כהן, הצומחת מן הכללים הנוקשים שהיא מאמצת לה, כגון אכילה במשך שעות לפני מצלמת וידיאו דולקת, או חיבוק של ידידתה במשך מחצית השעה עד שידיה קורסות, רואה במצלמה כלי להכנת החיים, חייה־שלה, לקראת סופם – חיים המוכנים להיהפך לדימוי.

בעבודה איך למות יפה (2015), כהן מוטרדת מן האופן שבו יראו אותה אם תימצא מתה בביתה. אף על פי כן, החשש הזה טעון בהיסטוריה חזותית של סצנות של נשים שהיו לקורבנות רצח או אונס כפי שהן מיוצגות לעיתים קרובות בכלי התקשורת. בהתבוננות בסדרת הדימויים הזאת, אנו עשויים לחוש כי האישה המצולמת, שמותה שב ומתחולל לנגד עינינו, היא קורבנה של המצלמה ולא דווקא של אויב אנושי כלשהו. לפיכך אנו שבים לשקול את פלישת המצלמה לחייה של האמנית כעדה הן לכאביה והן לניסיונותיה להשתקם באמצעות הזמנת אחרים להשתתף באמנותה.

התערוכה "חן כהן: איך למות יפה" נאצרה על ידי ד"ר נעם גל, אוצר־אורח במרכז.

התערוכה מלווה בחומרי דפוס בעברית, ערבית ואנגלית לצד תוכנית אמנותית הכוללת סיורים בעברית שיתקיימו ב־3 וב־31 ביולי, סיור באנגלית ב־14 באוגוסט ובערבית ב־21 באוגוסט, שיחה בין האמנית והאוצר לצד השקת ספר ב־17 ביולי, סדנאות בהנחיית האמנית ומאיה רשף ב־14 ביולי וב־4 באוגוסט ופרפורמנס מאת איה קנת ב־27 באוגוסט.

"חן כהן: איך למות יפה" הופקה בתמיכת המעגל "איך למות יפה": נטלי ממן-כהן וז'אן-דניאל כהן, אן וד"ר ארי רוזנבלט וכאלה שמעדיפים להישאר בעילום שם. משקאות לפתיחה באדיבות בירה מלכה.

את התערוכה מלווה מונוגרפיה עם תכנים בעברית, ערבית ואנגלית.

דימויים

3-1

"חן כהן: איך למות יפה", 2021

מראה הצבה מתוך התערוכה ב־CCA תל אביב-יפו

צילום: אייל אגיבייב

4

טורסו, 2019

גבס, מראה הצבה מתוך התערוכה ב־CCA תל אביב-יפו

צילום: אייל אגיבייב