הפרקטיקה של דניאל סילבר (*לונדון, 1972, בה הוא חי ופועל) מושרשת במסורת הפיסול ובעניין הרב שלו בפיגורציה, והיא מייצגת פרשנות עכשווית ייחודית לשפה ויזואלית בת מאות שנים. נקודת המוצא של התערוכה הקרויה "מקהלה והשולחנות המהלכים" היא סט פסלי קבורה עשויים אבן גיר רכה מהמאה השלישית, מהתקופה היוונית-רומית, שנמצא בבית שאן ומוצג דרך קבע באגף הארכיאולוגיה של מוזיאון ישראל. סילבר, שגדל בירושלים, ביקר במוזיאון פעמים רבות והרושם החזק שהפסלים הותירו בו נשאר עמו מאז, והפך לנקודת התייחסות חשובה בשפה האמנותית שלו.

בפרק הנוכחי ביצירתו של סילבר מתמזגות השפעות מיוון העתיקה, מודרניזם ותיאוריה פסיכואנליטית, שעה שהוא ממשיך לבחון את השפעתו הפיזית והרגשית של הגוף וייצוגיו. העבודות, העשויות חימר חשוף וצבועות בצבע שמן, באות לידי ביטוי בחלל התצוגה כ"אנדרטאות מקוטעות", כאילו הן תוצר של חפירה ארכיאולוגית מטאפיזית. בה בעת, דמויות מפוסלות אלה כמו קמות לתחייה מעצם כך שמשכו אותן בשכבות צבע. בהחלטה אמנותית זו סילבר למעשה ממזג שתי שפות ויזואליות שונות שהתפתחו בנפרד לאורך מאות של שנים במידה רבה בגלל אי הבנה היסטורית. למרות האופן שבו פסלים יווניים עתיקים התגלו ופורשו במהלך ההיסטוריה – במיוחד ברנסנס ובתקופה הניאו־קלאסית – כיום אנו יודעים שהם היו צבועים בצבעים עזים, עובדה שהופכת למהותית ביצירתו של סילבר.

בגוף העבודה החדש שמציג סילבר ונוצר במיוחד לתערוכה זו, האמן ממשיך לפתח את העניין שלו בייצוג הדמות האנושית ובמודרניזם ובמקביל, מציין את הקשר העמוק שלו עם המקום שמילא תפקיד מרכזי בהתפתחותו. תערוכה זו מביאה אפוא להבנה חדשה של המושג "תלוי־מקום", לפיה המונח יכול להתייחס לאתר גיאוגרפי, אך גם למקום או משכן הקיים בתוך הזיכרון של האמן, ובהמשך, בזיכרון האנשים שחווים אותו.

סילבר מאמץ את המילה היוונית העתיקה "קורוס" [χορός] – שמקורה בטרגדיה היוונית וכיום פירושה מקהלה או פזמון חוזר – כדרך להגדיר מצב של חלום בהקיץ, של הוויה כחלק מקבוצת שירה שנקטעת מתוך החלטה אישית לשנות כיוון, להמשיך לבד, 'לשיר את השיר שלך'.

"דניאל סילבר: מקהלה והשולחנות המהלכים” מוצגת באוצרותו של ניקולה טרצי, ונתמכת על־ידי ונדי פישר וקרן קירש, סוזי שמאע, Gallery Street Frith ,לונדון ועונגי ודני אונגר. תמיכה נוספת ניתנה  על־ידי איריס ריבקינד בן צור וערן בן צור. האירוח באדיבות קרן אאוטסט לאמנות עכשווית.

דימויים

"דניאל סילבר: מקהלה והשולחנות המהלכים," 2022. 

מראות הצבה מהתערוכה ב־CCA תל אביב-יפו. 

צילום: דניאל חנוך