עבודתה הוורסטילית והאידיוסינקרטית של מריון ברוך (*1929, טימישוארה, רומניה; חיה ויוצרת בגלארטה, איטליה) אשר משתרעת על פני שבעה עשורים, מייצגת תפישה ייחודית של פורמליזם בשל גישתה הבין־תחומית. באמצע שנות ה־60, ברוך עברה מציור לעבודות תלת־ממדיות שמנכסות אלמנטים מעולם האופנה, הגרפיקה, עיצוב המוצר והמסחר, כשהיא חוזה למעשה את ההופעה של אמנות המיצב ואת אסתטיקת היחסים. ברוך שהייתה "אמנית גלובלית" בעלת "פרקטיקה השתתפותית" עוד לפני שהמינוחים האלה נוסחו באופן מלא, חיה ועבדה ברומניה, ישראל (בה הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה במקרא סטודיו, תל אביב בשנת 1953), צרפת ואיטליה. היא יצרה כמה גופי עבודה שמצד אחד שיקפו את עמדתה בנוגע לחופש מוחלט בנוגע למגבלות סגנוניות, ומצד שני ניחנו ביכולת לתפקד כרדאר וללכוד רעיונות וכלים – כמו האינטרנט – שיהפכו להיות בעלי השפעה עצומה.
מראשית הדרך, שורשי הפרקטיקה שלה היו נטועים בדאגה מפני הזיהום, תוך שהם עוברים שינויים סגנוניים: מציורים אקספרסיבים עד אמנות גרפית; מפסלי מתכת גדולים לעבודות הפרפורמנס המכוננות שלה Contenitore-Ambiente [מיכל-סביבה] (1970) ו־Abito-Contenitore [שמלת-מיכל] (1970-1969); ומהפרויקט השכבתי שלה Ultramobile – קבוצת "אל־אובייקטים" שעוצבו על ידי אמנים כמו מאן ריי, מרט אופנהיים, רוברטו מאטה ואלן ג׳ונס – עבור הסדרה ״Rembrandt״ (1982-1978). ב״Rembrandt״, ברוך מהרהרת אודות יסודותיה של מה שקרוי תרבות המערב והדומיננטיות הגברית בתולדות האמנות דרך ניתוח סמיולוגי ואירוני של מדיום הציור. בשנות ה־80, הפרקטיקה שלה השתנתה לכדי גישה משחקית אך עם זאת ביקורתית כלפי שדה האמנות, ובייחוד לשוק האמנות – גישה שהתגלמה בהחלטתה לתעל את הפעולה האמנותית שלה דרך חברה בשם ״Name Diffusion״ (הפצת שם) אשר רשמה בלשכת המסחר. 15 השנים העוקבות, "הפרק הפריזאי" שלה, אופינו בתשוקה ברורה להשתמש במדיום המיצב, אמנות אינטרנט ושפה כדי להדרש לסוגיות חברתיות ופוליטיות. בתקופה זאת, Name Diffusion התפתחה והפכה לשם הגג של יצירות שנוצרו במעורבות קהילת הסאנס־פאפיה (מהגרים בלתי חוקיים) עמה הזדהתה ברוך.
השלב האחרון בפרקטיקה של ברוך – אשר משמש כמוקד התערוכה ב־CCA תל אביב-יפו – מאופיין בשימוש חוזר בפסולת טקסטיל מתעשיית הפרט־א־פורטה. האמנית יצרה באמצעותה גוף עבודות שחידש את אמונתה כי הפורמליזם לעולם אינו מנותק מבעיות קונספטואליות, אוטוביוגרפיות אקזיסטנציאליסטיות או פילוסופיות. שתי דוגמאות נבחרות מגוף העבודות האלה מוצגות לראשונה במרכז: Passage Paysage ו־Cloud Architecture (שתיהן מ־2021). Bomba מ־2022 פותחת שלב חדש ביצירה שלה. היא נוצרה במיוחד עבור תערוכה זאת ומכילה, לראשונה, קומפוזיציה מונוכרומטית של 'גפי' בד, בגדים שהיו פעם של האמנית. נוכחותה של דרך חדשה זו מעידה על התמדתה של האמנית להמציא מחדש את המדיום הנבחר שלה, באמצעות אוצר מילים שכולו שלה אך בלא ספק אוניברסלי.
"מריון ברוך: Bomba" מוצגת באוצרות נוח שטולץ, אוצר אורח במרכז, וניקולה טרצי, והינה התערוכה המוסדית הראשונה של האמנית בישראל ובאיזור. התערוכה מתקיימת הודות לתמיכה של Istituto Italiano di Cultura, תל אביב. תמיכה נוספת ניתנה על־ידי Galerie Urs Meile, בייג'ין / לוצרן, גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב / ציריך, ו־Galerie Anne-Sarah Bénichou, פריז.
בעקבות התערוכה פרסם Mousse קטלוג תערוכה עם תוכן באנגלית – שיתוף פעולה בין CCA, MNAC, בוקרשט ו-HGB Galerie, לייפציג
דימויים
1
״מריון ברוך: Bomba,״ 2022
מראה התערוכה ב־CCA תל אביב-יפו
צילום: אייל אגיבייב
2, שמאל
2017 ,Porta nel paesaggio
סיבים סינטטים וכותנה 250 × 215 ס"מ (בקירוב)
באדיבות האמנית וגלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב / ציריך
צילום: אייל אגיבייב
2, ימין
2022 ,Bomba
קרעי בגדים, 150 × 150 ס"מ (בקירוב)
באדיבות האמנית וגלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב / ציריך
צילום: אייל אגיבייב
3, שמאל
2020 ,Cloud architecture
כותנה, 124 × 150 ס"מ
באדיבות האמנית וגלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב / ציריך
צילום: אייל אגיבייב
3, ימין
2017 ,Porta nel paesaggio
סיבים מלאכותיים וכותנה 250 × 215 ס"מ (בקירוב)
באדיבות האמנית וגלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב / ציריך
צילום: אייל אגיבייב
4
2021 ,Passage paysage
בד, 224 × 366 ס"מ
באדיבות האמנית ו־ Galerie Urs Meile, בייג'ין / לוצרן
צילום: אייל אגיבייב
5
2020 ,La lampe de ma cuisine
סיבים מלאכותיים, 285 × 148 ס"מ
באדיבות האמנית ו־Galerie Anne-Sarah Bénichou, פריז
6
״מריון ברוך: Bomba,״ 2022
מראה התערוכה ב־CCA תל אביב-יפו
צילום: אייל אגיבייב
7
1970 ,Contenitore-Ambiente
העתק תערוכה
באדיבות האמנית
צילום: אייל אגיבייב
מריון ברוך: Bomba
–
12 בנובמבר, 2022
15 בספטמבר, 2022